ישיבת שבעה היא אחת ההלכות המרכזיות והמשמעותיות ביותר בתהליך האבלות ביהדות. מטרתה של הלכה זו היא לאפשר למשפחת הנפטר לבטא את אבלה, להתאחד בצער ובכאב, ולקבל תמיכה וניחומים מהקהילה הסובבת אותה. זוהי תקופה של התכנסות פנימית, בה האבלים מתמקדים בזכר יקיריהם שהלכו לעולמם, ומקבלים עידוד ונחמה מהסובבים אותם.
השבעה מתקיימת בדרך כלל בביתם של האבלים הקרובים ביותר, כמו ההורים, הילדים, האחים או האחיות של הנפטר. במקרים מסוימים, כאשר האבלים מתגוררים הרחק ממקום מגוריהם, ניתן לקיים את השבעה בבית אחר או אפילו בבית הכנסת.
במהלך השבעה, דלת הבית נשארת פתוחה לאורך כל שעות היום, כדי לאפשר לאנשים להיכנס ולנחם את האבלים. נהוג לבקר את האבלים בשעות הבוקר ואחר הצהריים, ולעתים גם בשעות הערב. המנחמים מגיעים כדי להושיט יד, לחבק, להקשיב ולהביע את תנחומיהם למשפחה האבלה.
בנוסף למילות התנחומים, המבקרים נוהגים להביא עמם גם מזון ושתייה, כדי להקל על המשפחה האבלה שאינה מבשלת ומכינה ארוחות במהלך ימי השבעה. האוכל המובא נועד הן לאבלים והן כדי לארח את המנחמים הרבים שמגיעים.
עם תום השבעה, נהוג לקיים סעודת הבראה, הידועה גם כסעודה הראשונה שלאחר הקבורה, כדי לציין את סיום השבעה ואת תחילת החזרה ההדרגתית לשגרת החיים. בשלב זה, חלק מהמשפחות כבר פונות לשירותיו של קבלן מצבות כדי להתחיל בתהליך הקמת מצבה לזכר יקיריהם שהלכו לעולמם.
במהלך ימי השבעה, חלים על האבלים מספר איסורים והגבלות הלכתיים:
אסור להתרחץ, להתגלח, להסתפר, להחליף בגדים, לכבס, לנעול נעליים מעור, לקיים יחסי אישות, לצאת מהבית (למעט מקרים מיוחדים), לעבוד, ללמוד תורה (מלבד דברים הקשורים לאבלות ולנפטר), לשבת על כיסאות רגילים (רק שרפרפים נמוכים או על הרצפה) ועוד.
כל זאת נועד לאפשר לאבלים להתמקד באבלם, בכאבם ובזכר יקיריהם, ללא הסחות דעת חיצוניות. בנוסף, על האבלים חלה חובה לקרוע את הבגד העליון (קריעה), כאות אבל וצער על מות יקירם. כמו כן, האבלים אינם מברכים את ברכות השחר ואת ברכת המזון במהלך השבעה, מתוך עמדה רגשית של קושי להודות ולשבח את הבורא בעת כזו של צער ואבל.
קרדיט לתמונה: Image by freepik
ביהדות, קיימים ארבעה שלבים עיקריים של אבלות:
שבעת הימים הראשונים לאחר הלוויה, בהם יושבים האבלים בביתם ומקבלים את תנחומי המנחמים. בתום השבעה קמים האבלים מהשבעה וחלק מההגבלות וההלכות מוסרות מהם.
בתקופת השלושים, האבלים חוזרים בהדרגה לשגרת חייהם, אך עדיין נמנעים מהשתתפות באירועים שמחים וממשיכים להימנע מגילוח, תספורת ושמיעת מוזיקה. בתקופה זו, ממשיכים לומר קדיש על הנפטר בתפילות.
במהלך שנה זו, ממשיכים האבלים להגיד קדיש ולהתייחד עם זכר יקיריהם, אך רוב האיסורים וההגבלות שחלו בשבעה ובשלושים מוסרים. יחד עם זאת, האבלים ממשיכים להימנע מהשתתפות באירועים שמחים במיוחד.
נוהגים להדליק נר זיכרון שידלוק במשך 24 שעות ולומר קדיש. מנהג זה חוזר בכל שנה בתאריך העברי של יום הפטירה.
בתום תקופת האבלות, נוהגות משפחות רבות להקים מצבה על קברו של יקירם שהלך לעולמו. מצבות אבן הן המצבות הנפוצות ביותר, אך ניתן גם להקים מצבות שיש או מצבות גרניט, בהתאם להעדפת המשפחה ולתקציב העומד לרשותה. חשוב לבחור בחברה בעלת ניסיון מקצועי, המתמחה בייצור מצבות, אשר תדע לכוון ולהדריך את המשפחה בתהליך משמעותי זה, של הנצחת זכרו של הנפטר ובכבודו של המת. אם אתם זקוקים להכוונה או לייעוץ בנושא, אנא אל תהססו ליצור עמנו קשר. נלווה אתכם ברגישות ובמקצועיות.
