מיומנו של בונה מצבות

התגעגעתי. באתי לבקר. קשה מנשוא.

ב‏בית העלמין הר המנוחות גבעת שאול ירושלים‏.‏

העצב לצד הכרת התודה

לפני כשלושה שבועות, הם הגיעו אלינו, אב ו-3 בנים, ישבו במשרדנו במשך שעתיים והתפייטו על אם המשפחה שהלכה לעולמה. כמה היא אהבה טבע ,אומנות, מוזיקה ואדם, כמה השפיעה עליהם ברוחה הטובה ונשמתה הגדולה, היה מרגש לראות בעיניהם את אהבתם אליה והערכתם אותה, את העצב לצד הכרת התודה על כל מה שהרעיפה עליהם. לכן היה ברור שמצבתה של אהובה ז"ל תתכתב עם יסודות הטבע והאומנות וששירו הידוע של רבי נחמן יחקק על המצבה. יהי זכרה ברוך

פסל הנשיקה

ישנם אנשים שבעודם בחיים יודעים בדיוק איך הם רוצים שתראה מצבתם. לפני כחודש, פנו אלינו זוג מיוחד אשר ידעו שבבוא העת הם ירצו שמצבתם תנציח את האהבה שחלקו בחייהם, הם ביקשו שנכין להם העתק כמעט מדויק של פסלו המפורסם של ברנקוזי – "הנשיקה". הפסל שואף להציג את הנשיקה בין גבר ואישה כחיבור סימביוטי של רוח, גוף ונפש. התוצאה לפניכם.

כתבה שפורסמה במקור ראשון על אנדרטה שהקמנו

כשברקע מתרפק נוף הגבעות היפהפה של הגליל התחתון, חורש ירקרק גובל בשדות חקלאיים ושדות בור, ניצבת על עמדה האנדרטה לזכר השואה בבית לחם הגלילית: רחבה ובה בימת אבנים נמוכה שעליה שישה עמודי אבן המצטיירים כמעין מצבות דחוסות; עמודי האבן נטויים, חלקם נדמים כמטים ליפול, אך נשענים אחד על משנהו והשמאלי שביניהם זקוף באופן יחסי; הם ערוכים בתנוחה שבה, כביכול, הנפילה – התמוטטות נבלמת. הפרשנות כמעט מיותרת. ששת העמודים – שישה מיליונים המה, והנפילה?! כאמור, הפרשנות מיותרת. משמאל לסדרת העמודים ובקדמתה ניצבת קוביית אבן חלולה דמוית באר, אפשר שבאה לסמל תחייה ושיקום. על הדופן הקדמית שלה כתובת מבארת: "לזכור ולא לשכוח – יד זיכרון הוקמה על ידי בני בית לחם הגלילית, דור שני לשואה […]"; ובהמשך, כך מתברר למי שראה את האנדרטה מרחוק, מדובר בהנצחה למשפחותיהם של התושבים במקום. בהתקרב הצופה עוד יותר, יבחין ברשימות השמות הצפופות המכסות את העמודים, שמות המייצגים את אותן משפחות שלזכרן הוצבה האנדרטה. נמצא שמדובר באנדרטה בעלת סמליות לאומית בולטת המתייחסת לששת המיליונים, אך מתפקדת גם כסוג מסוים של הנצחה קהילתית; קהילת ההווה מנציחה את העבר; בני המקום ובוניו, אלו שהכו כאן בגבעות שבשולי העמק שורשים חדשים, מנציחים באבן את שורשיהם המקוריים שעלו בעשן.

אנדרטה שהיא צוואה לחברות, אחווה ומסירות

ביולי 1997, יצאו ארבעה בחורים צעירים בדואים ויהודים לעבודתם. שני הפועלים החליפו צנרת בבור השאיבה והחלו להיחנק מגזים רעילים, הם קראו לעזרה את שני חבריהם ,אשר מיד באו, אך גם נחנקו למוות. אביו של תומר מוסק הקים את האנדרטה לזכר בנו וחבריו במקום אשר נספו, כסמל לחברות, אחווה ומסירות.

השחף המגביה עוף, הוא זה המרחיק ראות

27 שחפים נחקקו על מצבת נתיב ז"ל 26 כמנין שנותיו כאשר נקטף ועוד אחד רחוק מכולם שאותו כבר לא יחגוג. משפחתו של נתיב אוהב הטבע והאדם בחרה להקים לזכרו פינת זיכרון בתוך חורשת עצים שאותם נטעה לזכרו, שיהיה מוקף בטבע אותו כה אהב.

בין כל השבילים מצאתי לי כוכב אחד

בבוקר יום שבת ה- 25.4.2015, החל אור את הטרק במסלול הלאנגטאנג והאגמים הקפואים בהרי ההימלאיה, שבצפון נפאל. אור היה שמח, מאושר וטוב לב בעת שהחל את הטרק בן ה-10 ימים, טרק שהוביל למותו, מספר שעות מאוחר יותר. רעידת האדמה, החמורה בעוצמתה (7.9 בסולם ריכטר!), גרמה למפולות אדירות של סלעים ענקיים שהידרדרו במהירות רבה לוואדי התלול בו טייל אור בגפו. אחת המפולות הקשות פגעה באור, שנהרג מיד. בנפאל התקיים מבצע מורכב של חיפוש, איתור וחילוץ. במבצע סייעו צוותים ישראלים, מתוגברים בחבריו לצוות של אור, מיחידת אגוז, בפיקוד מפקד הצוות של אור מהיחידה (אשר נלחמו ביחד עם אור במבצע צוק איתן). לאחר סריקות וחיפושים שנמשכו ימים ארוכים, אותר אור באזור המשוער בו צעד במהירות בטרק, חולץ במבצע ארוך, מורכב ומסוכן, והושב הביתה. אור הותיר אחריו הורים- אורית ופטריק, אלה – אחות, נדב- האח הקטן, חברים רבים, ולוקאס, הכלב שכה אהב. לאור הוקמה מצבה מאבן שהוחלקה כדי להדגיש את הסלעים שנשחקו במי נהר הלנגטנג, תוואי הנהר המתפתל ומשתפך לתוך בריכה המדמה את האגמים הקפואים למרגלות ההימליה, מסלול טרק הלנגטנג המטפס לאבן הראשה, מתחתר עד שנעלם מאחוריה, שיוף האבן בציור של גיטרה שהייתה עם אור עד לימיו האחרונים, צבע האותיות בטורקיז עז, אבנים הנשפכים מצידה של המצבה ומרמזים על רעידת האדמה והמפולת שפגעה באור (שלמרות אלימותה, מסתיימת בחצי סהר כמו מחבק את הפוקדים את קברו של אור. עמית, ידידתו של אור, ציירה על סלעים קטנים מוטיבים מחייו של אור. יהיה זכרו ברוך.

הנצחת האוהבים שלנו

בישוב נתיב הגדוד, ביקשו להקים פינת הנצחה לאהוביהם שאינם עוד על כל אבן נחקק שם וציור שאפיין את אותו אהוב/ה שהלך/ה. יהי זכרם ברוך.

יהודה איש הים בבית קברות מדברי ומיוחד נמצאת מצבתו של יהודה ז"ל אשר הקמנו לפני כמה שנים בעיר היפה והמדברית אילת. דרך האלמנטים ששולבו במצבה וצורתה הנכיחה משפחתו של יהודה את מה שלא ניתן לפספס, שכאן קבור יהודה, איש אילת, איש הים! ומספרים שבלילות של סערה ניתן לראותו צוחק מעל גלי מפרץ אילת?

היה לנו הכבוד להקים את מצבתו של המחבר, המלחין, המעבד והמורה למוזיקה ניסן כהן הב-רון ניסן חתום על כמה שירים שהפכו לקלסיקה בזמר הישראלי בין שיריו: "מישוט בארץ" (יפה ירקוני), "במסילה לבאר שבע" (הדודאים), "היושבת בגנים" (הרי בלפונטה) ניהל מועדוני זמר ושירה בציבור לאורך שנים והיה מורה נערץ על תלמידיו בן 82 היה במותו. חדי העין שביניכם ישימו לב שבמצבתו סותתה האבן באחד מצדדיה כדוגמת אקורדיון, סמל למוטיב שכה אפיין את חייו. תמשיך לנגן גם בעולמות אחרים ניסן, יהי זכרך ברוך.

את האנדרטה הזו, הקמנו ב-94 בבית העלמין בגבעת אלה, לזכרה של נערה מקסימה בשם מעיין שנפטרה ממחלת הסרטן והיא בת 18 בלבד.. על האנדרטה נחקק שיר שמעיין כתבה בעת מחלתה – "את הכאב, הכאב העמוק , אדם בריא לא יוכל להבין. רק מי שעבר ולו במעט, רק קצת ממה שעברתי, רק הוא ידע את הצער. את הדמעות. רק הוא יבין את מה שמילים לא יכולות לבטא.."

"לזכר משפחתי שהוחנקה בגזים והועלתה באש על ידי הגרמנים. כל חיי הייתה עמי ברוחה, תהיה עמי גם בקברי" שרגא, פסיה, הינדה, יחזקאל ויפה הונצחו במצבת מישקה (משה) כפי שביקש. המצבה נבנתה ב-2012, לפני כחודש נפטרה אשתו של משה, צילה, ובנוסף למצבתה שהוצבה בסמוך , נוספו גם 5 האבנים עם שמות בני משפחתו שנספו בשואה.

הוריה של סיגל קבורים בקיבוץ מרחביה, ומצבתה של סיגל במקום אחר. אולם היה חשוב למשפחתה, לציין את אבדנה, כאן, במקום בו גדלה, נחה על "רגליי" הוריה, עטופה בחיבוקם. מחווה סימבולית אמנם אך מחממת לב לציון הנצחתה.

בית העלמין מנוחת עולם בנתניה הוא מקום מיוחד. בונים שם רק מצבות עם לוח עומד בלבד, מה שמותיר הרבה מרחב ירוק בין המצבות עבור המבקרים/ות. בנינו היום שתי מצבות . כשהתמה שנבחרה על ידי המשפחות- עץ ותבנית נוף, היא משותפת. אך השוני גדול.. ניתן להביע את הייחוד של כל אדם באשר הוא, כי גם אם התמה /הרעיון דומה רוחו של כל אדם היא מיוחדת בפני עצמה, והיא זו שנמצאת במהות המצבה.

והיה אם יופיע שם ילד אחד

"והיה אם יופיע שם ילד אחד שפניו שוחקות ושיער לו זהב תדעו שזה הוא, והושיטו לו יד ולטפו את אבק המדבר מעיניו". לפני כארבעה חודשים, הקמנו בקיבוץ גבעת עוז אנדרטה לזכרו של בחור מקסים שהלך בטרם עת. משפחתו ביקשה לחקוק על האנדרטה את תמונתו של הנסיך הקטן וכמה שורות מתוך שירו המרגש של יהונתן גפן.

נוחי על משכבך בשלום אמא

דגנית כותבת לאמה: "חודש את לא איתנו ונראה שלא עזבת. הבית נשאר כפי שהיה, מחכה שתחזרי, הנעלים, הבגדים הכל קפא כאילו נסעת לחופשה וכבר חוזרת. בלתי נתפס, נכנסת לבית החולים עם רגל כואבת, לא היה לך מושג על מה המהומה ולאחר שלושה שבועות הגוף לא יכל יותר ושחררת. כל ערב אמרתי לך לפני שהלכתי "אמא אני איתך בכל דרך שתבחרי. אם תבחרי להילחם, אלחם איתך. אם תבחרי לשחרר, אשחרר אותך" הבנתי ללא מילים מה רצית, רצית לנוח, רצית להשתחרר ולא להרגיש יותר כאב. רצית שלווה וקיבלת את מבוקשך, בדרך הקצרה והקלה שיכולתי לבקש עבורך. רצית שלווה וקיבלת. נוחי על משכבך בשלום, השקיפי מלמעלה, בטוחה שתהיי גאה. אוהבת אותך אמא"

כל דבר שאני עושה מזכיר לי אותך

בחודש האחרון, היה לי קשה. קשה ועצוב. עצוב ומתסכל. חודש ארוך בלעדיך, שרוני, והכי איתך, בכל רגע. כל דבר שאני עושה מזכיר אותך. כל מקום שבו אני מסתובבת, קשור אליך. והיום, עלינו למצבה היפה שעשינו לך. עד עפולה נסענו בשביל לעשות בדיוק מה שאת אוהבת, או אהבת, וכל כך מוזר לדבר עליך בלשון עבר. תראי, שרוני, איך כל מה שאהבת מתרכז לאבנים. הקקטוסים שלך, דקסטר, שמסתכל ושומר עליך, והמילים של המשפחה האהובה שלך, שאוהבים אותך כל כך, ומתגעגעים בכל רגע. והצבע הסגול, חרוט על האבן, ובליבנו. והאבנים שלך הן "לא כמו כולם", כי את הכי מיוחדת, ותמיד היה לך טעם טוב ויקר ? שמוליק ואני נסענו למושב מרחביה, לטל חזן, פסל באבן, שרק מהשם של העסק שלו, "אדם ואבן", ידעתי שתתחברי. עד אליו נסענו כדי שיעשה לך ולנו בדיוק את מי שאת, את מי שהיית, ועדיין, לכתוב "היית" זה בלתי נתפס, לאף אחד מאיתנו. ? חודש את לא פה, שרוני. אני יושבת עכשיו במרפסת שלך, עם הילה, ואנחנו מקשקשות ושותות איזה לימונדה אלכוהולית שיוסי הכין בנינג'ה שהבאנו לך כשכבר לא יכולת לאכול כמעט. ונעים לנו פה, ורק את חסרה, ותמיד תמיד תהיי. אתמול, הייתי אצל בר. את הציפורניים צבעתי בצבעים שאהבת(סגול שולט!), ואפילו שוב שמתי חתול עליהן. בשבילך. והבאתי לך זר בסגול ולבן, שיתאים להכל, ושיהיה כמו שאהבת. אוהבת אותך, שרוני שלי. בסגול, באדום, ובכל צבעי הקשת. ?❤ *תודה מיוחדת לטל חזן, האיש והאבן, שברגישות יוצאת דופן ובכשרון מדהים הצליח להוציא את שרון כמו שהיא היתה: אהובה, יפה, ומיוחדת. אוהבים אותך המון, יפה שלי ?????

פיה קסומה

פיה קסומה אדווה אהבה פיות, מאוד. תהליך בניית המצבה כלל בתוכו חשיבה על חייה ועל הרצון שלנו להעניק לאדווה שלווה ונחת, הניגודיות בין האבן השחורה לאבן הבהירה, דפנות המסגרת והאבן הלבנה הן מעוגלות ורכות, חלוקי הנחל עגולים ורכים שמסמלים את שמה, וכך גם הפייה שכל כך אהבה..

נועה ז"ל

רוני, קיבלת אותנו כמו משפחה. בתקופה לא פשוטה של צער ולא מעט בלבול. היית קשוב וסובלני אל מול ההתלבטויות וחוסר ההחלטיות, והצלחת למרות זאת לעמוד בזמנים. הקמת, במקצועיות ובדייקנות, יצירת אמנות מרשימה ומרגשת, שמזכירה לנו את אמא ואת טוב הטעם שהיה לה. המון תודות! ניפגש בשמחות ענבר ונדב.

רץ למרחקים ארוכים

מצבת עדי מס ז"ל בעת שעסק בטיפוס הרים בגרמניה, נפל עדי,ספוראי ומטפס מקצועי, אל מותו הטרגי. משפחתו ביקשה להנציח את אהבתו הגדולה לספורט באמצעות דמות בצלמו שנחתכה בלייזר מברזל, ונלקחה מתוך תמונה שלו בגמר תחרות ה"איירון מן". תמשיך לרוץ למרחקים עדי.

אני לא מתחרט על כלום

פרופ' קרלו שטרנגר ז"ל פרופ' שטרנגר היה מבכירי הפסיכולוגים והפילוסופים בישראל בעל אישיות מרתקת ועשירה. משפחתו בחרה להנציח את זכרו במצבה פשוטה וחזקה שבתחתיתה חקוק משפט משירה הידוע של אידית פיאף – " je ne regrette rien" אני לא מתחרט על כלום..

המסע לזוהר הצפוני

עמרי המקסים, עמרי נפטר בטרם עת ממחלה קשה, לפני מותו ביקש להגשים רשימה של משאלות אותן חלם, אחת מהן הייתה לראות את אורות ה"זוהר הצפוני". וכך היה, זמן קצר לפני פטירתו, משפחתו התגייסה ובליווי אחות צמודה עמרי הגשים את חלומו וטס לראות את הזוהר הצפוני בלפלנד. מצבתו של עמרי היא מצבה פשוטה, מקסימה ואסתטית, כפי שמשפחתו רצתה, כי כך היה עמרי לדבריהם, בחור פשוט ומלא קסם. תוכלו לראותה בגלריית המצבות שלנו. דרך צלחה עמרי.

מצבת העץ הנדיב זו מצבה שעשינו לפני שנים, אך בכל פעם שתמונתה צצה אנחנו מתרגשים.. מצבה זו היא סיפורו של נדב, ילד מתוק , מקסים ונדיב, שנקטף בדמי ימיו ממחלה. הוריו בחרו להנציח את זכרו דרך סיפור העץ הנדיב, כי נדב, כמשמעות שמו, היה רחב לב ורגיש לזולת בצורה יצאת דופן. נוח על משכבך בשלום נדב המתוק.

גם המצבות שאנחנו בונים זקוקות מידי פעם לשיפוץ..( 🙂 ) לפני כמה ימים כתבנו ללקוחה שאנחנו כאן במידה והמצבה של הוריה צריכה שיפוץ, בתגובה היא שלחה לנו כמה תמונות ותשובה מקסימה: היי שלום המצבה שיצרת עומדת בכבוד הפרחים המצוירים שומרים על הגוון ללא שינוי מאז 9/2012 ועל כך תודה כמובן שנעזר בך אם יכול שינוי.

אהוב שלי, געגועי אליך לא מרפים.. אשה מיוחדת ביקשה להכין למצבת בעלה שקבור בחו"ל לוח גרניט. את הלוח לקחה איתה במטוס וקיבעה על מצבת בעלה . את הגעגוע קיבעה בקונכייה.

מצבה מקסימה שנבנתה לאבא אהוב אשתו וילדים ביקשו לחקוק על מצבתו מילים שילוו אותו הלאה, לכן נעטפה מצבתו בארבע אבנים עם הקדשות אוהבות של בני המשפחה.

אור שלנו היה אור ענק, יחיד ומיוחד במינו וגיבור במלוא מובן המילה.
לא הגיוני ולא מתקבל הדעת שתהיה מונחת סתם אבן קרה.
אור העריץ לאורך כל השנים את מייקל גקסון(קעקע אותו על זרוע אחת) ואפילו פגשנו אותו בנוורלנד באופן אישי-זה מסביר את הכובע
הברק-מגיל צעיר העריץ את הפאוור ריינגרס ופגש את השחקנים בנובמבר האחרון,זה היה הקעקוע בזרוע השניה.
היונה -היא בעצם ציפור בלב מהשיר של יגאל בשן "יש לי ציפור קטנה בלב" שאותו העריץ והיה בקשר איתו ואנו בקשר עם מיקה אשתו.