על פי מנהגי היהדות, ישנם מספר שלבים המתקיימים מרגע פטירתו של אדם. ראשית, הקבורה עצמה. לאחריה, הקרובה והמורחבת ממשיכה למנהג של ישיבת שבעה – בזמן זה המשפחה מקיימת מנהגי אבלות כמו איסור מקלחת, איסור לישון במיטה, לגברים אסור להתגלח ולנשים אסור להתאפר (כל זה חל על המשפחה מדרגה ראשונה). למשל, אם מדובר במות הסבא או הסבתא, אז ילדיהם צריכים לעשות זאת, אך על נכדיהם לא חלים איסורים אלה.
בתום השבעה, עולים לקברו של המנוח ומתפללים, ובין היתר, אומרים תפילת אשכבה. בסוף התפילות אומרים קדיש. מרגע הפטירה סופרים שלושים ימים בהם חלים מספר דינים שהתקיימו גם בשבעה עצמה. על הגברים עדיין אסור להתגלח או להסתפר, אסור להשתתף בשמחות או לקיים שמחות. ההחלטה לספור שלושים ימים היא על פי לוח השנה היהודי הנקבע על פי תנודת הירח.
השלב האחרון הוא האזכרה – שמתקיימת בתאריך העברי, שנה לאחר מות המנוח. בשלב זה עולים לקבר ומקיימים את האזכרה. ליד הקבר, קוראים פסוקי תהילים ותפילות נוספות. בכל התפילות צריך שיהיו עשרה אנשים – כנדרש במניין יהודי.
בשנים האחרונות, טקסי גילוי מצבה, מעבר להכלת תכנים דתיים מקבלים גם תכנים ישראליים ועבריים. בתום העלייה לקבר חוזרים לבית הנפטר, רצוי לקיים את סעודת המצווה שם. בביתו בדרך כלל, גם מקיימים את השבעה, אלא אם כן יש בעיה לאכלס כל כך הרבה אנשים בביתו, מוציאים מקום אחר לקיום השבעה והסעודה.
לאחר שעוברים 30 ימים, עולים לבית הקברות לקיים טקס גילוי מצבה – טקס יום ה-30. 30 הימים האלה נספרים בגלל הירח, משום שזמן נמצא כמרפא הטוב ביותר לאדם, הוא אמנם לא משכיח ממנו את מות הנפטר אך הכאב והעצב פוחתים עם חלוף הימים. בשלושים הימים האלה בניגוד לשבעה מנסים לחזור אט אט לחיי השגרה. לכן, כמו הירח שמתמלא כל חודש, עם מות הנפטר האור כבה בלב משפחתו, חבריו ומכריו אך בסיום שלושים הימים – כמו שהירח נהיה מואר כך גם הם.
בניית מצבה בדרך כלל נעשת כמה ימים קודם לכן. ליד הקבר של הנפטר קוראים משניות לעילוי נשמתו וכמובן בסוף קוראים קדיש. מקובל גם בקרב המשפחה והחברים לקרוא נאומים על מות האהוב, להקריא שירה או לנגן ולשיר שירים שהנפטר אהב לשמוע בחייו.
עם הזמן והישתנות התקופה, גם טקס גילוי המצבה והקבורה משתנים ומקבלים אופי אחר. כמו שהתפילות, הסגנון והמנהגים מעדה לעדה, כך גם רוח התקופה משנה את הקבורה. כיום חברת "קדישא" אחראית על הקבורה הדתית במדינת ישראל.
לאחרונה, יש קבורה אזרחית המתקיימת בבתי קברות אחדים בארץ שלא מנוהלים על ידי חברת קדישא, אשר מציעים אפשרות לאנשים שלא רוצים לקיים קבורה אורתודוכסית לקיים קבורה אזרחית חילונית או לקיים טקס מסורתי על פי הנהוג במשפחה שלא בהכרח במתכונת הדתית.
