בחודש האחרון, היה לי קשה. קשה ועצוב. עצוב ומתסכל. חודש ארוך בלעדיך, שרוני, והכי איתך, בכל רגע. כל דבר שאני עושה מזכיר אותך. כל מקום שבו אני מסתובבת, קשור אליך. והיום, עלינו למצבה היפה שעשינו לך. עד עפולה נסענו בשביל לעשות בדיוק מה שאת אוהבת, או אהבת, וכל כך מוזר לדבר עליך בלשון עבר. תראי, שרוני, איך כל מה שאהבת מתרכז לאבנים. הקקטוסים שלך, דקסטר, שמסתכל ושומר עליך, והמילים של המשפחה האהובה שלך, שאוהבים אותך כל כך, ומתגעגעים בכל רגע. והצבע הסגול, חרוט על האבן, ובליבנו. והאבנים שלך הן "לא כמו כולם", כי את הכי מיוחדת, ותמיד היה לך טעם טוב ויקר ?שמוליק ואני נסענו למושב מרחביה, לטל חזן, פסל באבן, שרק מהשם של העסק שלו, "אדם ואבן", ידעתי שתתחברי. עד אליו נסענו כדי שיעשה לך ולנו בדיוק את מי שאת, את מי שהיית, ועדיין, לכתוב "היית" זה בלתי נתפס, לאף אחד מאיתנו. ?חודש את לא פה, שרוני. אני יושבת עכשיו במרפסת שלך, עם הילה, ואנחנו מקשקשות ושותות איזה לימונדה אלכוהולית שיוסי הכין בנינג'ה שהבאנו לך כשכבר לא יכולת לאכול כמעט. ונעים לנו פה, ורק את חסרה, ותמיד תמיד תהיי. אתמול, הייתי אצל בר. את הציפורניים צבעתי בצבעים שאהבת(סגול שולט!), ואפילו שוב שמתי חתול עליהן. בשבילך. והבאתי לך זר בסגול ולבן, שיתאים להכל, ושיהיה כמו שאהבת. אוהבת אותך, שרוני שלי. בסגול, באדום, ובכל צבעי הקשת. ?❤*תודה מיוחדת לטל חזן, האיש והאבן, שברגישות יוצאת דופן ובכשרון מדהים הצליח להוציא את שרון כמו שהיא היתה: אהובה, יפה, ומיוחדת. אוהבים אותך המון, יפה שלי ?????
1.9.19 שונית וייס