כשחזרנו מנפאל, התחלנו להתארגן על הקמת המצבה מעל קברו של אור. לכולנו היה ברור שהמצבה צריכה להיות בלתי שגרתית, וזאת על מנת לשקף, ולו במעט, את אישיותו המיוחדת של אור, ואת הנסיבות הטרגיות של מותו. באותם ימים, נזכרתי במצבה מיוחדת של מנהל שלי בחברת תרכובות ברום, אשר שנים קודם לכן נפטר בטרם עת. פניתי לרעייתו וקיבלתי דרכה את הפרטים ליצירת קשר עם רוני קורש. קבענו פגישה במושב במרחביה (ביום הולדתה ה-49 של אמו, אורית), שם פגשנו את רוני לראשונה. באינטראקציה אתנו, גילה רוני רגישות ועדינות יוצאי דופן. בשלב ראשון, ביקש ללמוד מי היה אור, מה אהב לעשות, מה עשה וכו'. לאחר מכן, ביקש לקבל פרטים נוספים על נסיבות מותו של אור, ועל מקום האסון. במהלך המפגש, רוני אייר סקיצה כהצעה ראשונה למצבה, והראה לנו אותה. מבט חטוף באיור הוכיח מעבר לכל ספק כי הגענו למקום הנכון. היה לנו ברור שלפנינו עומד אמן במובן המדויק והעמוק של המילה, אך גם אדם שניחן ברגישות ענקית לאנשים העומדים מולו, ומתאמץ לקלוע לטעמם.
אדם המשלב באופן סגולי וייחודי את העיניים, הראש, הלב, והידיים. את הסקיצה הראשונה (ובה שיאי הרים באבן הראשה) פחות רצינו, אך התהליך ההדדי להגדרת המוטיבים המרכזיים אותם אנו רוצים לבטא במצבה, היה לא פחות ממרתק, והיתר כבר היסטוריה. מצבה מאבן שהוחלקה כדי להדגיש את הסלעים שנשחקו במי נהר הלנגטנג, תוואי הנהר המתפתל ומשתפך לתוך בריכה המדמה את האגמים הקפואים למרגלות ההימליה, מסלול טרק הלנגטנג המטפס לאבן הראשה, מתחתר עד שנעלם מאחוריה, שיוף האבן בציור של גיטרה שהייתה עם אור עד לימיו האחרונים, צבע האותיות בטורקיז עז, אבנים הנשפכים מצידה של המצבה ומרמזים על רעידת האדמה והמפולת שפגעה באור (שלמרות אלימותה, מסתיימת בחצי סהר כמו מחבק את הפוקדים את קברו של אור. עמית, ידידתו של אור, ציירה על סלעים קטנים מוטיבים מחייו של אור. רוני, בכישרון רב, ידע לשבצם במצבה במקומות המתאימים ביותר. על אבן הראשה, באישור, העלינו על הכתב קטע משירו של עידן רייכל- "אור כזה":בין כל השבילים מצאתי לי גם כוכב אחד יצחק אם תבכה יישאר אם תרצה אור כזה".
